xmlns:fb='http://ogp.me/ns/fb#' xmlns:fb='http://ogp.me/ns/fb#' Be The Light You Are: מרץ 2012

יום חמישי, 8 במרץ 2012

Random Acts of Kindness – מעשים אקראיים של חסד – עוד טרנד שחשוב להכיר


(מי שמעוניין מוזמן גם לקרוא פוסט אישי יותר שלי: שיקום!)

לקראת האביב הבא עלינו לטובה, וה"אעלק" מחאה שעומדת לחזור לרחובות תל אביב (סקס, סמים רוק'נ'רול ופייסבוק) חשבתי (ואת זה עשיתי הרבה, אבל לאט, בזמן האחרון) שיהיה מאגניב לחזור  לעניינים עם כתיבת פוסט על הטרנד החשוב שנקרא Random Acts of Kindness.

מזכירה שוב את החשיבות של מעקב אחרי מגמות צרכנים. זיהוי טרנד מאפשר מענה, בצורה טובה יותר, על צורך של הצרכן. כשזה נענה, הקשר בין הצרכן למותג חזק יותר כי הוא מושתת על משהו מעבר למענה פרקטי / פונקציונאלי. 

Random Acts of Kindness מדבר על איך חברות ומותגים אדיבים ואנושיים ישרדו טוב יותר בכלכלה של התקופה הקרובה. וזה למה? בעיקר בגלל שלצרכנים נמאס שחברות ומותגים מונעים מאינטרסים כלכליים גרידא ולא לוקחים אחריות חברתית, מוסרית וסביבתית על הנעשה סביבם. יותר מבעבר אנחנו מחפשים מגע אנושי, ומקום לחלוק - ומותגים שישכילו להבין זאת מהר – ישרדו טוב יותר. 

Random Acts of Kindness לא מדבר על נדיבות – "הי איזה מגניב! מחלקים דוגמיות של קרם הפנים החדש בסופר פארם" (וגם זה אחלה, אבל נופל על מקום אחר אצל הצרכן), אלא על פעילויות, אקראיות, של אדיבות אמיתית ושמאחוריה עומד מותג אנושי שאכפת לו. בעברית עתיקה קוראים לזה "מצווה", אבא של יאיר קורא לזה להיות "מנטש".

היופי היום הוא, שבקלות יחסית ועל ידי האזנה לכל הפטפטת ברשת (פייס, טוויטר וממשקים אחרים) ועל ידי אינטראקציה עם לקוחות וצרכנים בממשקים הדיגיטאליים, אותם מותגים יכולים לזהות את מה שמטריד אותנו באמת. את אותם מקומות שבהם שאנחנו משוועים לאחריות, להובלה מוסרית, לחלוקה בנטל ולמציאת פתרונות אמיתיים למה שמטריד אותנו.

כמה דוגמאות:
1.      סר ריצארד ברנסון, האיש והאגדה, עשה הכול, מבלי להתפשר על רווחה כלכלית, כולל במיזם Assurance Wireless מבית Virgin mobile. כאן, הוא מבטיח שירותי טלפוניה סלולארית בסיסית – מכשיר ו250 דקות שיחה בחינם לאוכלוסיה ענייה בארצות הברית. Virgin mobile מאמינה שתקשורת היא זכות בסיסית ומוכנה לממן אותה עבור אלה שלא מסוגלים לממן זאת בעצמם. אדיבות אמיתית. 

2.      לפני כשנתיים, LG, במסגרת מחקר הקשור להודעות SMS, גילתה שבני נוער בארצות הברית נוטים לשלוח הודעות באופן ספונטני והרבה פעמים מתחרטים על התוכן שנשלח (יכול להביך אותם ואחרים, פוגעני, גס וכו'). כשירות לציבור, LG יצאה בקמפיין משעשע שקורא לצעירים לחשוב לפני שהם שולחים הודעת טקסט כי הם עוד עלולים להתחרט בהמשך. הקמפיין נקרא Give it a Ponder וכלל שיתוף פעולה של ג'יימס ליפטון (מנחה "בית ספר למשחק") שהסכים לגלח את זקנו לטובת הקמפיין. LG  השכילה לנכס את פייסבוק לטובת העניין וטיפלה באמצעות הומור בנקודות הכואבות של בני הנוער. ראו לדוגמא: אחת הכרזות: "אם אבא של חברה שלי יראה את זה הוא יהרוג אותי, ואני לא יכול למות בתול". ולסרטונים ביוטיוב.

      הקמפיין הצליח בעיקר כי הוא העלה את המודעות לנושא הבעייתי והעלה את קרני החברה בקרב בני נוער, הורים וקבוצות הדואגות לשלום הילד. מעניין מי כאן יכול להרים את הכפפה ולצאת בקמפיין דומה הקורא לבני נוער לעצור ולחשוב לפני שהם "שוחטים" את חבריהם בפייס???

3.      יש גם חברות, כמו מרס (יצרנית חטיפי השוקולד) שמגייסות את הלקוחות שלה לעשות מעשים של חסד. בקנדה הקמפיין  Random Acts of Chocolate רץ כבר שנה שנייה. מרס קוראת לצרכנים שלה לחתום על אמנה ולהתחייב לעשות מעשה אחד אדיב (למשל, לעזור לאדם מבוגר לחצות את הכביש). החותמים מקבלים חטיף בתמורה לחתימה על האמנה (נדיבות) ומוזמנים להציע שמות של ארגונים חברתיים להם מרס תתרום כספים בתום בקמפיין. כולם נהנים. מרס העלתה את המודעות לעשייה חברתית (גם אם מדובר במיקרו מעשי חסד), ארגונים חברתיים מקבלים כסף ממרס, ויש תחושה כללית של עשייה משותפת וסיפוק אישי. יפה עשתה מרס שרתמה את הצרכנים להצלחה החברתית שלה. 

4.      דוגמא אחרונה מיני רבות היא הפעילות המשעשעת של Volkswagen - The Fun Theory. החברה שם סוברים ובצדק, שניתן להוביל לשינוי בהתנהגות על ידי הכנסת אלמנטים של משחק וכיף לפעולות הנראות משעממות, לא נחוצות וטריוויאליות. רבים מכם ראו את הסרטון שרץ ברשת לפני שנתיים Piano Stairs ובכל זאת אני מצרפת כאן לינק. Volkswagen רצתה להראות שאם המדרגות "מנגנות" אז אנשים משתמשים בהם במקום להשתמש במדרגות נעות (פעילות גופנית). או שמחזור בקבוקים יכול להיות משעשע אם ישנה אינטראקציה עם פח המחזור (איכות סביבה וקיימות). לכאורה אין קשר בין יצרנית הרכבים לפעילות גופנית ו/ או מחזור אך ישנה אמירה מאוד ברורה על המקום בו Volkswagen רואה את עצמה – היא לוקחת חלק פעיל בנעשה סביבה, גם אם אין השפעה ישירה על הביזנס שלה, או שמא יש?

יכול להיות שאני מפספסת, אבל לא ראיתי הרבה דוגמאות מקומיות של Random Acts of Kindness, אך אין סיבה, ובייחוד בתקופה של שינויים חברתיים, שחברות מקומיות לא יאמצו זאת כדרך חיים.

שיהיו ימים של חסד, וסופ"ש נעים.
קארן

ש י ק ו ם!


לא כתבתי הרבה זמן. לא יכולתי. מהר מאוד הבנתי שכדי לחזור ולכתוב משהו רבע מקצועי אני צריכה לצאת החוצה ולחוות דברים ואת זה לא עשיתי כבר שלושה חודשים (כן שלושה) ויש לי עוד חודש לפחות בבית (חוץ מגיחות השיקום שלי). ובכל זאת הצלחתי היום לכתוב על טרנד חשוב: Random Acts of Kindness.

אחרי הניתוח עוד כתבתי פוסט אחד ושני סיפורים קצרים אך אלה היו פרצים חד פעמיים של אנרגיה מתוך הענן ששהיתי בו. לא ממש זוכרת איך עברתי את החודש הזה אחרי הניתוח. ואיזה מזל שיש אנלגטיקה ואנשים שעוזרים.

וכשקצת התאוששתי ויכולתי לחזור לספת גילברט שלי (ממיטת גילברט שלי) קלטתי שאני לא מסוגלת לעשות הרבה ושאין לי הרבה סבלנות לקרוא ספרים או שמא התרגלתי לקרוא כתבות קצרות דרך המחשב (האם אני מייצגת את דור ה- Nowism וסיפוקים מיידיים?). כך שחוץ מלשבת ולהתבונן בנעשה סביבי בממלכה הפרטית שלי והרבה מציצנות דרך הפייס, אני לא ממש חווה דברים, בטח שלא באינטנסיביות שאליה אני רגילה.

ואני טיפוס אינטנסיבי J

ולמדתי לשחרר ולהמתין בסבלנות ואז התחיל השיקום.

הוא נכנס לחיי במידות קטנות. בתחילה דרך עדי, הפיזיותרפיסט שמכבי שלחה לי עד הבית (אני מרוצה!). יש דבר כזה שנקרא פיזיוטרפיה ללא דריכה. יושב לו איזה בחור עם מלא כוח ומפרק לי את כף הרגל, וכשהוא הולך הוא רושם לי תרגילים לסטים שאני צריכה לעשות כל שעתיים בערך. ופתאום המושג שנקרא "כאב טוב" מתבהר לי. ואני עובדת פול טיים בעבודה שנקראת כאב טוב.

כל מיני נכי (עבר) כמוני (עמית גיסי, עלי ופדי, שני חברים טובים, ועוד כאלה שאספתי בחודשים האחרונים) אמרו לי "עוד תראי הכאב הוא כאב טוב" ואני לא הבנתי את זה. what the fuck כאב טוב? אתם בסרט? מעולם לא חוויתי כאב טוב עד שעדי עבר את משקוף דלתי. יקירי, יש דבר כזה כאב טוב. ולא בגלל שנהנים (כי לא) אלא כי בסוף אמור לקרות דבר טוב.

ועימו יש המון תסכול (פה אני כותבת על התסכול אבל לא לדאוג, יש אופטימיות בהמשך J). יש תסכול כי זה תהליך א ר ו ך, ולמישהי אינטנסיבית שלא מבינה מה זה באמת (אבל באמת) אומר לדחות סיפוקים, ולא ממקום של ילד, אלא ממקום של מישהי שיודעת שהחיים יכולים להשתנות בשנייה, תהליך ארוך יכול להיות מאוד מתסכל.

ומתסכל גם המימד הפיסי של השיקום. הגוף שלי תמיד היה כלי סבבה ששירת אותי נאמנה. אני טיפוס פעיל, אתלטי, אלסטי, בכושר, אפילו בלידות תסכלתי יולדות אחרות עם תפרים וטחורים ששלוש שעות אחרי הלידה ישבתי ישיבה כריעה ללא בעיה. ההתעסקות שלי עם הגוף היתה שטחית: כוסית לא כוסית? בטן לא בטן, חזה שקטן אחרי לידה, נו כזה. ופתאום אני מתעסקת עם ר א ב ק יכולת ללכת? האם אני אצלע? טווח תנועה (מה זה?) לשאת משקל על הרגל ופעילות אינטנסיבית כמו סטים של תרגילים, לפעמים,רק עשרה תרגילים, שמתישים אותי. אני מגדלת עצם וזה לא פשוט.

ואז התחלתי הידרותרפיה ושם נשבר ונבנה משהו. בהידרותרפיה אני יכולה לעשות קצת יותר כי משקל הגוף יורד משמעותית במים (מים שמגיעים עד גובה חזה) וגם פחות כואב במים. אבל דווקא שם אני מרגישה כמה הגוף בוגד. בשנים של עבודה קשה בניתי גוף חזק ושלושה חודשים של חוסר פעילות מוטטו אותו כליל. אני לא מצליחה לשחות כבעבר ומתעייפת תוך שנייה. גם הפעולות הפשוטות הפכו קשות. פתאום הבנתי שלא רק את הרגל אני צריכה לשקם אלא גם את שאר הגוף, היציבה, מערכת שיווי המשקל - the works.

ולמרות המפגש, שם במים, עם שבריריותו של גופי, מצאתי כלי שיכול להכיל את מה שעובר עלי. המים עושים לי טוב. הם מרגיעים, מכילים, מייצבים ומכינים אותי ליום שאוכל לצעוד, בהתחלה עוד עם קביים ואחר כך לבד (אינשאללה).

והם נותנים לי כוח לפנטז על ימים שבהם אני אסתכל במראה ואשאל שאלות כמו: יש לי בטן? מיני? עקבים? כאלה.

מי נרשם איתי למרוץ נייקי 2013?

נשיקות לכולם, ותודה על הדאגה והעזרה שלכם.
קארן