(מי
שמעוניין מוזמן גם לקרוא פוסט אישי יותר שלי: שיקום!)
לקראת האביב הבא עלינו לטובה,
וה"אעלק" מחאה שעומדת לחזור לרחובות תל אביב (סקס, סמים רוק'נ'רול
ופייסבוק) חשבתי (ואת זה עשיתי הרבה, אבל לאט, בזמן האחרון) שיהיה מאגניב
לחזור לעניינים עם כתיבת פוסט על הטרנד
החשוב שנקרא Random Acts of Kindness.
מזכירה שוב את החשיבות של מעקב אחרי מגמות
צרכנים. זיהוי טרנד מאפשר מענה, בצורה טובה יותר, על צורך של הצרכן. כשזה נענה,
הקשר בין הצרכן למותג חזק יותר כי הוא מושתת על משהו מעבר למענה פרקטי / פונקציונאלי.
Random Acts of Kindness מדבר על איך
חברות ומותגים אדיבים ואנושיים ישרדו טוב יותר בכלכלה של התקופה הקרובה.
וזה למה? בעיקר בגלל שלצרכנים נמאס שחברות ומותגים מונעים מאינטרסים כלכליים גרידא
ולא לוקחים אחריות חברתית, מוסרית וסביבתית על הנעשה סביבם. יותר מבעבר אנחנו
מחפשים מגע אנושי, ומקום לחלוק - ומותגים שישכילו להבין זאת מהר – ישרדו טוב יותר.
היופי היום הוא, שבקלות יחסית ועל ידי
האזנה לכל הפטפטת ברשת (פייס, טוויטר וממשקים אחרים) ועל ידי אינטראקציה עם לקוחות
וצרכנים בממשקים הדיגיטאליים, אותם מותגים יכולים לזהות את מה שמטריד אותנו באמת.
את אותם מקומות שבהם שאנחנו משוועים לאחריות, להובלה מוסרית, לחלוקה בנטל ולמציאת
פתרונות אמיתיים למה שמטריד אותנו.
כמה דוגמאות:
1. סר ריצארד ברנסון,
האיש והאגדה, עשה הכול, מבלי להתפשר על רווחה כלכלית, כולל במיזם Assurance Wireless מבית Virgin
mobile.
כאן, הוא מבטיח שירותי טלפוניה סלולארית בסיסית – מכשיר ו250 דקות שיחה בחינם
לאוכלוסיה ענייה בארצות הברית. Virgin mobile
מאמינה שתקשורת היא זכות בסיסית ומוכנה לממן אותה עבור אלה שלא מסוגלים לממן זאת
בעצמם. אדיבות אמיתית.
2. לפני כשנתיים, LG,
במסגרת מחקר הקשור להודעות SMS, גילתה שבני נוער בארצות
הברית נוטים לשלוח הודעות באופן ספונטני והרבה פעמים מתחרטים על התוכן שנשלח (יכול
להביך אותם ואחרים, פוגעני, גס וכו'). כשירות לציבור, LG
יצאה בקמפיין משעשע שקורא לצעירים לחשוב לפני שהם שולחים הודעת טקסט כי הם עוד
עלולים להתחרט בהמשך. הקמפיין נקרא Give it a Ponder
וכלל שיתוף פעולה של ג'יימס ליפטון (מנחה "בית ספר למשחק") שהסכים לגלח
את זקנו לטובת הקמפיין. LG השכילה לנכס את פייסבוק לטובת העניין וטיפלה
באמצעות הומור בנקודות הכואבות של בני הנוער. ראו לדוגמא: אחת הכרזות: "אם
אבא של חברה שלי יראה את זה הוא יהרוג אותי, ואני לא יכול למות בתול".
ולסרטונים ביוטיוב.
הקמפיין הצליח בעיקר כי הוא העלה את המודעות לנושא הבעייתי והעלה את קרני החברה
בקרב בני נוער, הורים וקבוצות הדואגות לשלום הילד. מעניין מי כאן יכול להרים את
הכפפה ולצאת בקמפיין דומה הקורא לבני נוער לעצור ולחשוב לפני שהם "שוחטים"
את חבריהם בפייס???
3. יש גם חברות, כמו מרס
(יצרנית חטיפי השוקולד) שמגייסות את הלקוחות שלה לעשות מעשים של חסד. בקנדה
הקמפיין Random Acts of Chocolate
רץ כבר שנה שנייה. מרס קוראת לצרכנים שלה לחתום על אמנה ולהתחייב
לעשות מעשה אחד אדיב (למשל, לעזור לאדם מבוגר לחצות את הכביש). החותמים מקבלים
חטיף בתמורה לחתימה על האמנה (נדיבות) ומוזמנים להציע שמות של ארגונים חברתיים להם
מרס תתרום כספים בתום בקמפיין. כולם נהנים. מרס העלתה את המודעות לעשייה חברתית
(גם אם מדובר במיקרו מעשי חסד), ארגונים חברתיים מקבלים כסף ממרס, ויש תחושה כללית
של עשייה משותפת וסיפוק אישי. יפה עשתה מרס שרתמה את הצרכנים להצלחה החברתית שלה.
4. דוגמא אחרונה מיני
רבות היא הפעילות המשעשעת של Volkswagen - The Fun Theory.
החברה שם סוברים ובצדק, שניתן להוביל לשינוי בהתנהגות על ידי הכנסת אלמנטים של
משחק וכיף לפעולות הנראות משעממות, לא נחוצות וטריוויאליות. רבים מכם ראו את
הסרטון שרץ ברשת לפני שנתיים Piano Stairs
ובכל זאת אני מצרפת כאן לינק. Volkswagen
רצתה להראות שאם המדרגות "מנגנות" אז אנשים משתמשים בהם במקום להשתמש
במדרגות נעות (פעילות גופנית). או שמחזור בקבוקים יכול להיות משעשע אם ישנה אינטראקציה
עם פח המחזור (איכות סביבה וקיימות). לכאורה אין קשר בין יצרנית הרכבים לפעילות
גופנית ו/ או מחזור אך ישנה אמירה מאוד ברורה על המקום בו Volkswagen
רואה את עצמה – היא לוקחת חלק פעיל בנעשה סביבה, גם אם אין השפעה ישירה על הביזנס
שלה, או שמא יש?
יכול להיות שאני מפספסת, אבל לא ראיתי
הרבה דוגמאות מקומיות של Random Acts of Kindness,
אך אין סיבה, ובייחוד בתקופה של שינויים חברתיים, שחברות מקומיות לא יאמצו זאת
כדרך חיים.
שיהיו ימים של חסד, וסופ"ש נעים.
קארן
