קצת על מיתוג ועוד כמה קשקושים

למרות שהיה ברור לי על מה אני הולכת לכתוב הפעם "קרו" שני דברים אתמול שגרמו לי לשנות קצת את הפוסט הנוכחי.

והנה אני עושה הומאז לדרור פויר על שריגש אותי מאוד השבוע כשכתב על התאומים שלו ("היו לכם פעם תאומים בני 4?" http://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1000678250) והולכת לכתוב ב: א, ב, ג, ד.

א.    על הפוסט האחרון (קצת "צרחנות" טובה על רפואת ילדים ופרגון ענק לד"ר רונן מוסרי) קיבלתי גל של תגובות. באמת כיף. חלק היו על הכתיבה הפרובוקטיבית שלי (כן?)  ושאלות על איך יאיר (בן זוגי, שיחיה) מתמודד עם זה.  אז קצת להסביר: באמת הייתי יורדת לרופא הזה ואם יאיר נמצא שם, איתי בשניידר, זאת לא באמת בגידה :-) . ובנימה רצינית יותר ולמרות שהייתי מתה לכתוב חשוף יותר, אבל עוד לא שם, נהדר לי שיש לי בן זוג שמכיר אותי מספיק טוב (ושמע "גרוע מזה") כדי שירגיש סופר בסדר עם הכתיבה שלי. מחזיקה ממנו  שהוא איתי.

ב.   שלשום שופרסל השיקה קו מוצרים לבן, ראו כתבה ב YNET   "שופרסל: מה ההבדל בין מותג לבן למותג פרטי?" http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4117702,00.html. די מרגש. ולמה? הם הראשונים שעושים מהלך כזה בארץ וזה הולך להיות מאוד מעניין. להבדיל ממותג פרטי, וכאלה יש כבר בארץ, שיושב, או מתחרה עם מותג מוכר על אותה משבצת, קו המוצרים הלבן של שופרסל אומר אני נותן לכם את הפונקציונאליות הבסיסית של הקטגוריה. למשל: גם אני אקונומיקה, אולי לא כמו של קלין, סנו ואפילו לא כמו של המותג הפרטי שופרסל, ששם התאבדנו על להביא לכם את הטופ של הטופ, אבל אני מנקה כמו שצריך וגם עברתי את כל הבדיקות כך שבטוח מספיק להכניס אותי הביתה. רק מה אני זול יותר. זאת ההבטחה. היא נורא פשוטה, נורא ברורה, נורא פונקציונאלית ויכולה להיות גם נורא יפה - כזאת עם עיצוב האריזות הנכון ואז יש לה פוטנציאל להפוך את השוק.

לפני כשבע שנים, כשגרנו בצרפת היו סופרמרקטים שלמים של מוצרים לבנים. את נכנסת לחלל ענק מלא באריזות לבנות, ממוצרי מזון ועד קוסמטיקה. יש בזה משהו מרשים, אבל לי זה שידר מאוד זול. ולמרות שאני הכי יודעת שהיצרן של פלמוליב מייצר גם לסופר הלבן הזה, עדיין היה לי קשה לרכוש מוצר מזון או קוסמטיקה. כן סקוצ'ים וסמרטוטי רצפה, אבל לא משהו לבטן או לגוף. למזלם, הם לא בנו עלי לפרנסתם. נהרו לשם אנשים, עם פחות סנטימנטים ממני ורכשו כאילו היה זה סופרמרקט רגיל. זה נורא הרשים אותי. הכוח הזה שיש לרשתות השיווק הגדולות והמקום הנכון הזה שמייצר משהו נורא הגיוני ושאפשר להבין אותו בקלות ושהוא זול.

עיתוי השקת קו המוצרים הלבן של שופרסל גם הוא במקום. הימים האלה של המהפכות מאפשרים להם, כמעט ללא ציניות לעשות משהו שאפשר להעריך.

ואני? אני מאוד של מותגים. זאת אומרת, אני מעריכה את המקום הזה של עבודה קשה על זהות, שהיא ברורה מדויקת עם הבטחה, כזאת שמייצרת תגובה רגשית. למשל, אני אוהבת, ממש אוהבת את קטשופ היינץ. יכול להיות שזה בגלל שהוא מתוק יותר מזה של אסם שגדלתי עליו. יכול להיות שבגלל שיש להם גרסה אורגנית, אבל אני גם אוהבת אותם על האריזה המדויקת שלהם ועל זה שכתוב עליה "צומח. לא מיוצר" שנופל אצלי על מקום של רגש (ואני מבינה את זה שיווקית) ורק ככה אני מאכילה את הילדים שלי. אז אולי אני לא אהיה הראשונה שתרים קטשופ לבן של שופרסל,  אבל אני מחזיקה מהם על החדשנות והמקוריות המקומית ועל העיתוי ומאחלת להם הצלחה גדולה.

ג.  אתמול עברתי על רשימת הקופונים שקיבלתי למייל. משהו שאני עושה כל בוקר. ונתקלתי במודעה של סטודיו רווה. שם הם הציעו ואני מצטטת "מבצע מיתוג מוביל לעסקים!!! עיצוב לוגו תדמיתי ומרהיב לכל בעל חברה עסק או מקצוע  על ידי Studio Rave ב 599 ₪ בלבד!!! במקום 2000 + קופון בסך 100 ₪ בלבד לעיצוב ניירת משרדית מלאה" (איזה מזל שיש גם קופון לעיצוב ניירת משרדית).

נו באמת, חבילת מיתוג ב 599 ₪ במקום 2000 ₪? נתון נוסף שסקרן אותי מאוד היה העובדה שלפחות, בזמן שאני בדקתי, 150 אנשים רכשו את הקופון. מה? יש לפחות 150 עסקים שצריכים "שירותי מיתוג"? האמת היא שהתבאסתי. התבאסתי מסטודיו רווה שבאיזשהו מקום, ולדעתי (בזהירות של משפטנית לשעבר) "מזנה" את המונח מיתוג. מיתוג זאת עבודה שונה לגמרי מעיצוב שלושה לוגואים לבחירה בתוך 14 ימי עבודה. ובאמת אני לא במקום שלכתוב כאן על איך עושים מיתוג, אבל באיזשהו מקום זה למצוא את הקול הזה של השירות או המוצר ואת הכיוון שלו, והאלמנטים הויזואליים שלו והאסטרטגיה שלו ואת כל ההבטחה, זאת שמייצרת נאמנות אצל קהל הלקוחות של החברה.

אני זוכרת כשהייתי קטנה הסתכלתי על חברה של אימא שלי מתאפרת. אלזה הייתה (ועדיין) אישה יפה. לקח לה נצח להתאפר. ריתק אותי איך היא מרחה מייק-אפ ואחר כך פודרה ואיפרה את עיניה והניחה סומק ומרחה שפתון, וכל מה שאני אמרתי לאימא שלי אחר כך היה "אלזה התאפרה כל כך הרבה זמן ולא ממש רואים את זה". בחתונה הראשונה שלי (יאיר, הוא השני) ביקשתי שאלזה תאפר אותי. עד כדי כך זה היה חרוט בי. וככה זה מותג, עובדים קשה, מזיעים, זה כואב ובסוף יוצא משהו שנראה כאילו היה שם תמיד בלי מאמץ, נורא נכון והגיוני ומרגש.

ואני נשארתי עם הרושם שסטודיו רווה מבלבלים לגמרי בין עיצוב (גרפי) למיתוג. מהיכרות ארוכת השנים שלי עם התעשייה, אתה לא יכול למתג משהו ב 599 ₪? או ב 2000 ₪ (המחיר המקורי). אולי אתה יכול לייצר שלושה לוגואים לבחירה בשלושה סבבים. ורווה מבטיח לעשות זאת ל 150 לקוחות תוך 14 ימי עבודה עד סוף דצמבר. אני מקווה שיש לו את הצוות המתאים.

ובכל זאת אני מדברת עליו אז אולי זה מה שהוא חיפש? חשיפה? אני, בכל אופן לא הייתי הולכת אליו לעבודה, ואני לא יודעת איזה מעצב הוא, אבל את עצמו הוא לא יודע למתג.  לפחות אם היה סוגר את הקופון ב 20 לקוחות. משהו...

ד.    כמו שכתבתי בהתחלה, תכננתי לכתוב משהו אחר לגמרי. אז הנה אני עושה ספוילר לפוסט הבא (בלי נדר) ורק בגלל ההומאז הזה שאני צריכה גם ד'. בפעם הבאה אני אכתוב או ארחיב קצת על איך אפשר לסדר לנו כצרכנים את עניין הציפיות משירות או מוצר.

שיהיה למה לצפות...

בברכת חצי שבוע שני מצוין.

קארן